ככלל, ההורים הם האפוטרופוסטים הטבעיים והחוקיים של ילדיהם הקטינים ועליהם חלה החובה לדאוג לצורכי ילדיהם הקטינים. כאשר ההורים אינם מגיעים להסכמה מי יהיה ההורה המשומרן, הם רשאים לפנות לערכאה שיפוטית, אשר תכריעה בעניין והכל בהתאם לטובת הקטין.
בעת הליך הגירושין הורה אחד מממש את זכותו להיות ההורה המשומרן, כלומר, ההורה שקטינים מתגוררים עמו, וההורה האחר מממש את זכותו בגידול הילדים במסגרת הסדרי שהות- כלומר, במסגרת ביקורים.
חזקת הגיל הרך הינה חזקה שניתן לסתור אותה, כלומר, ניתן לערער על החזקה הזו- היא אינה מוחלטת. בחוק הכשרות המשפטית קיים סעיף המפרט מהי חזקת הגיל הרך- הסעיף קובע כי “במידה ואין נסיבות מיוחדות, יורה בית המשפט כי ילדים על גיל 6 יהיו אצל אימם.”
לחזקת הגיל הרך מתנגדים רבים אשר טוענים להוציאה מחוץ לחוק היות ואינה תואמת את החברה המודרנית בה אנו חיים כיום. החזקה נחקקה על רקע היסטורי שונה, כאשר בעבר נשים נעדרו משוק העבודה והתמקדו בגידול ילדים. המציאות העכשווית שונה בתכלית מבחינת המבנה התעסוקתי והחברתי, לכן אין זה ראוי לקבוע מראש כי ילדים עד גיל 6 יהיו אצל האם ויש לבחון את מהות הקשר והמעורבות של ההורים בהתאם לנסיבות של כל מקרה ומקרה.

בשל המתנגדים הרבים לחזקת הגיל הרך, הוקדמה ועדה שנקראה “ועדת שניט” לצורך בחינת האפשרות לשינוי או ביטול חזקת הגיל הרך. בתאריך 27 בדצמבר 2011 הועדה הגישה את המלצותיה ובמסגרתה המליצה לבטל את חזקת הגיל הרך. כמו כן, הומלץ להחליף את חזקת הגיל הרך באחריות הורית משותפת. כעבור חודשיים, בחודש פברואר 2012 הוגשה לכנסת הצעת חוק של חבר הכנסת אליעזר זנדברג לביטול חזקת הגיל הרך, אך עד היום הצעת החוק נותרה בגדר הצעת חוק וטרם הבשילה לכדי חקיקה.
ראשית ההתפתחות להמלצות ועדת שניט, נוכל לראות אצל השופט הנכבד יהורים שקד, אשר הוציא תחת ידו פסק דין מיום 9 לדצמבר 2012 בו ניתן לראות בבירור כי השופט הנכבד התעלם התעלמות מוחלטת מחזקת הגיל הרך.
השופט הנכבד ציין בפסק דינו כי המציאות בה המתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה עוד בקנה אחד עם המציאות שבמסגרתה דובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. כמו כן, השופט המליץ לזנוח דעות קדומות והליכי רוח וציין כי יש להתמקד בשאלה היחידה- מה היא טובת הקטינה. האם תהא זו טובתה להיות בשמורת אצל אימה או, שמא אצל אביה או אולי טובתה היא להיות בשמורת המשותפת אצל שני הוריה. בסופו של יום השופט הנכבד קבע כי המשמורת על הילדה תהיה אצל האם וזאת מתוך מתן התייחסות לעובדה שהאם היא ההורה הדומיננטי בפועל וכי הילדה מורגלת בשהייה אצל האם.
חשוב לציין כי פסק דינו של השופט יורם שקד זכה לביקורת חריפה של בית המשפט המחוזי, אשר ציין כי חזקת הגיל הרך שרירה וקיימת ואין להתעלם ממנה עד יוסדר העניין בחקיקה הישראלית. הישראלית. נצפה בכיליון עיניים להתפתחות בעניין זה ונראה כיצד בתי המשפט יישמו בפועל את המלצות ועדת שניט אשר הבשילו לכדי הצעת חוק בלבד וטרם הבשילו  לדבר חקיקה.

 

מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי על הקורא לפנות ולהתייעץ עם עורך דין המתמחה בתחום.

לתיאום פגישת ייעוץ מסודרת  הנכם מוזמנים ליצור קשר עם עורכת הדין אלונה אלונה אשר מתמחה בדיני משפחה ובחזקת גיל הרך.

נייד : 052-7901079

דרג את העמוד
052-7901079
WhatsApp chat